שובה של הגזענות לגרמניה

שובה של הגזענות לגרמניה

  • Posted by Adi Halfon
  • On November 3, 2015
  • Comments

הגזענות חוזרת לגרמניה ביתר שאת מאז שנות התשעים. במזרח גרמניה, כמו במערב, מתגברות תקיפות אלימות על רקע גזעני. הציבור נשאר אדיש, או שהוא מאשים את הימין הקיצוני, אך למעשה גם המרכז הפוליטי בגרמניה הולך ומקצין. תופעת פגידה מסמלת זאת: אנשי ימין קיצוני שמפגינים יד ביד לצד אזרחים מן השורה

מאת פטריק גנסינג

מאז איחוד גרמניה קרו מאות תקיפות על רקע גזעני. הפוגרום ברוסטוקליכטנהאגן, כמו הפרעות בהויירסוורדה בשנת 1991, מסמלים אלימות גזענית, שהחלה בגרמניה בשנות התשעים – ולא רק בשטחים של מזרח גרמניה לשעבר. פעילי ימין קיצוני ותושבים מקומיים חסמו מתקן שהייה לפליטים בעיר מנהיים במאי 1992.

בין מזרח למערב היה ועדיין ישנו הבדל, שהופך למשמעותי: במערב הניאו נאצים תוקפים בחסות החשכה. הם זורקים בקבוקי תבערה על בתים, ובערים מולן וזולינגן הם שרפו ילדים במיטותיהם.

במזרח יכולים אנשי הימין הקיצוני לפעול באין מפרע: הם תוקפים מהגרים, רודפים אחריהם ברחבי הערים, מכים בהם למוות. והמפגינים נגד פליטים, במיוחד בסכסוניה, הם אזרחים מן השורה שמשתפים פעולה עם ארגוני ימין קיצוני כנגד מקלטי פליטים בערים שלהם.

המשותף לפושעים ולמשתפי הפועלה ממזרח וממערב הוא אחד: גזענות. רבים מפעילי הימין הקיצוני רואים במזרח גרמניה של פעם את גרמניה הטובה יותר“, משום ששם כמעט ולא היו זרים. וגם היום חיים במזרח גרמניה מעט אנשים עם רקע לאגרמני, בעוד שבערים המערב גרמניות יש רב תרבותיות וצבעוניות חברתית רבה יותר.

ותיקי הסצנה הנאונאצית מספרים עד היום בהתלהבות על הזמנים של אחרי נפילת החומה, כשבירונים מהימין הקיצוני עשו ככל העולה על רוחם בחסות הססמא רצון העם“. הם הרגישו שיש להם לגיטימציה מפוליטיקאים, שבעצמם השתמשו בביטוים קשים כנגד פליטים.

דוגמא מוכרת לחוסר האחריות של פוליטיקאים בני אותה תקופה היא הפוליטיקאי הבווארי אדמונד שטויבר, שדיבר על חברה שמחולקת לגזעים“. נשיא גרמניה בשנת 1992, רודולף זייטרס, התלונן בעת מסיבת עיתונאים על השימוש לרעה בזכויות פליטים, בשעה שברוסטוק שרף המון משולהב מקלט פליטים.

חלק מהתקשורת השתתף בקמפיינים לביטול זכויות פליטים עם סיפורי אימים על התחזויות לפליטים וסיפורים אפוקליפטים על צונאמי של פליטים, או שימוש בנרטיבים כמו הספינה כבר מלאה“. היום גם מדווחים על מספר הפליטים ההולך ועולה, אך הטון הוא אחר – מעל הכל, הפרקספקטיבה של הפליטים עצמם מודגשת יותר מבעבר. אפילו עיתון הבילד, שבשנות התשעים עדיין היה נגד פליטים, קורא היום לעזור להם.

אמפטיה מעטה לקורבן

הימין הקיצוני בגרמניה לא נעלם: בעוד שבערי גרמניה המערבית יש חברה רב תרבותית וצבעונית, במזרח גרמניה כמעט ואין אנשים עם רקע לא גרמני. לפי סקר של הלשכה הסטטיסטית בגרמניה, מתוך 16.5 מיליון איש עם רקע של הגירה גרים רק 3.4 אחוזים במזרח גרמניה. 96.6 אחוזים גרים בברלין או במערב גרמניה.

מחקר של אוניברסיטת רוסטוק מצא שכמו פעם, גם היום אין עניין ואמפטיה של הציבור הגרמני בקורבנות של הפרעות ברוסטוק בשנות התשעים, מה שמוביל ללגיטימציה של האלימות. לאחר המקרה הואשמו הפליטים בעצם באחריות למעשה. שר הפנים של מדינת מקלנבורגפורפומן, לותר קופפר, כתב ליושב ראש ארגון הצוענים בגרמניה דאז, רומני רוזה, בספטמבר 1992: „לעיתים קרובות האנשים האלו הופכים להיות גנבים מחנויות. בזכות זכויות הפליטים הנדיבות שלנוהציבור לא יכול יותר לשאת את היחסים החברתיים האלו. אני אודה לך מאוד, אם תוכל לטפל בבני עמך“. יותר מ-180 בני אדם, לפי נתונים לא רשמיים, נרצחו בגרמניה מאז שנת תשעים על רקע גזעני. כמעט אף אחד לא מכיר את השמות של הקורבנות. בעיר אברסוולדה נאבקים עד היום ארגונים שרוצים לקרוא רחוב על שם אמדאו אנטוניו. הוא נרדף בנובמבר 1990 ברחובות בעיר ונרצח על ידי חבורת נאונאצים – משום שהיה שחור.

קרן אמדאואנטוניו פועלת למען נפגעי אלימות הימין הקיצוני. בברושור שלהם הם נותנים עצות ומספרים על חוויות שעברו קורבנות – באופן עקבי ניתן לראות חזרה אל סיסטמטיות של יחסי קורבןמקרבןבנוגע לאלימות הימין הקיצוני.

מרכז מוקצן

ברוסטוק של פעם ועכשיו בהיידנאו דעות קדומות וטינה באות לידי ביטוי באלימות. גזענות ושנאת זרים לא מתחילים בתקיפה, האלימות היא החוליה האחרונה בשרשרת ארוכה.

הקיצוניות של הימין הופכת במדינה הזו למחוברתת; שנאת אדם היא לא משהו שנולדים איתו, אלא משהו שלומדים כילדים וכנערים. אלה לא הנאונאצים, שמביאים את הרעיונות שלהם אל המרכז הפוליטי בהצלחה. אלו הם חלקים רבים של מה שמכונה מרכז, שהופכים לקיצונים יותר.

חלקים מאוכלוסיה זורק הישגים אזרחים לפח; שנאה נגד עניים, זרים, מהגרים ומיעוטים אחרים כמו גם נגד ישראל שייכים כבר לזרם המרכזי. השנאה מוצאת מקום גם ברשת: ביטויי גזענות ואיומים מופיעים ברשתות החברתיות ובתגובות. „פעמים רבות זה לא נשאר בגדר תגובות, אלא המילים הופכות למעשים“, אמר הייקו מאס, שר המשפטים על ההסלמה. „יש יותר מדי תקיפות ושריפות על מתקני פליטים“. בשנת 2014 ובחודשים הראשונים של 2015 היתה עליה רצינית במספר ההתקפות על פליטים.

לפני מספר שנים, לאחר החשיפה של רשת הימין הקיצונית שפעלה בגרמניה וביצעה פיגועי טרור, היתה הזדמנות להעלות את הנושא לסדר היום ולקיים דיון על ההקצנה, על אופן האינטגרציה בגרמניה ועל ההבנה בגרמניה לנושאים כאלו. ההזדמנות הזאת בוזבזה.

מוסר כפול

אם להאמין לדיונים בנושא, הגזענות בגרמניה היא מנת חלקם של הנאונאצים בלבד: כשמפלגת הימין הקיצוני, אנ פה דה, מפרסמת שלטים פוגעניים נגד מהגרים, הציבור זועם. אבל כמשטרת בוואריה מפרסמת לוח שנה שבו מהגרים מוצגים כקופים עבריינים, זוהי לא גזענות, משום שלדברי המשטרה ומפלגת השלטון הבווארית לא הייתה שום כוונה גזענית מאחורי פרסום לוח השנה.

אילו מפלגת האנ פה דה היתה מדברת על מערכת החינוך באירופה בהקשר גזעני, היתה מתחוללת מהומה. אבל כשתילו סראזין, הכותב של רב מכר גרמניה מאבדת את עצמה לדעתאומר זאת, מסכימים איתו המוני אזרחים מן השורה.

גזענות ואנטישמיות בגרמניה מודחקות ומופלות לפתחו של הימין הקיצוני. כל זה קיים לכאורה רק במפלגת האנ פה דה – אפילו שמחקרים מראים אחרת. המרכז בגרמניה מעניק לעצמו כפרה.

גזענות תרבותית

הגבולות מטשטשים: בצעדות של פגידה ניתן למצוא אזרחים רגילים לצד פעילים נאונאצים. עם האיסלאם כאויב הם מצאו מכנה אידיאולוגי משותף: מוסלמים – או אנשים שהם מחשיבים ככאלה – לא מופלים עוד בגלל המוצא או המראה שלהם שלהם, אלא מוצמדים להם תוויות שליליות, משום שהם שייכים למעגל תרבותיאחר. הגזענות התרבותית הזו היא חזקה יותר מהגזענות הקלאסית. בחסות המלחמה באויב האסלאמי יכולים גזענים קלאסים להציג את עצמם כמתקדמים ונאורים, למרות שהם תומכים בסופו של דבר בזה שהאשה הגרמניה תחויב להישאר במטבח.

רעיון זה מחבר איסלאמיסטים ואנשי ימין רדיקלים יותר משהוא מפריד אותם: הם אוטוריטרים, אנטישמים ומתנגדים לזכויות אדם אוניברסליות. מי שבהפגנות של פגידה נושא שלטים כמו אנחנו העם“, מתכוון בעצם אתם לא חלק מהעם“, ומכוון את המסר אל פליטים, מוסלמים ושחורים. כל מי ששונה מהרוב הלבן. הגזענות הגרמנית השתנתה, הפכה למודרנית יותר – אבל בבסיסה היא בדיוק אנטיאנושית כמו שהיתה תמיד.

תורגם על ידי רות ברגר

Bildquellen

0 Comments

Leave Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *