זכרונות מאוחרים

זכרונות מאוחרים

  • Posted by Adi Halfon
  • On October 22, 2015
  • Comments

סבא שלי ואני התחלנו סוף סוף לדבר על המלחמה ועל השואה. לא תמיד זה היה ככה. במשך הרבה זמן דילגנו על הנושא בדממה למרות שלו היה מה לספר ואני רציתי להקשיב. מי הוא סבא שלי ואיך המשפחה שיל מתמודדת כיום עם הסיפור שלו?

וילהלם מרקס נולד בתאריך 4.12.1924 בנוילנדמור, כפר קטן ליד העיר שטדה שבצפון גרמניה. היו לו שלוש אחיות ואח אחד, והם גדלו בסביבה כפרית פשוטה. בשנת 1931 הוא החל ללמוד בבית הספר וסיים ללמוד בשנת 1939. למרות ששטדה היתה מעוז נאצי, לוילהלם מרקס היתה מעט מאוד חשיפה לאידיאולוגיה הנאצית. הפאסיביות הפוליטית של אבא שלו – “תתרחק מהכל ואל תתנדב לשום דבר” – גרמה לכך שהוא הורחק מתנועת הנוער וכמעט שעלתה לו בבחינה הסופית למקצוע הנפחות.

למרות שהגיע מסביבה פשוטה, לוילהלם מרקס היתה את האפשרות לנסוע להמבורג. באותה תקופה, זה היה כמו לבקר בעולם אחר. המבורג נראתה כמו עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות. בכל מקום היה משהו שהוא יכול היה לגלות. הוא גם הפך מודע לאנטישמיות ולחרם על חנויות יהודיות, אבל הניח בצד את כל המחשבות ולא גיבש שום דיעה.

הנאומים האנטישמים של המורה בכפר, שהיה תומך של הנאצים, לא השפיעו על סבא שלי. כשסיים את ההכשרה שלו באפריל בשנת 1942, הוא גויס לצבא ונלחם בחטיבה 79. כשהחטיבה שלו היתה בחזית במזרח, הם צעדו פעם אחת סמוך למחנה ריכוז. הוא חשב שהאנשים שכלואים שם הם פושעים, כך הוא סיפר לי. לא עלה בדעתו שאנשים המורעבים למוות האלו הם יהודים או מתנגדי משטר. באמצע שנת 1944 החטיבה שלו הועברה לחזית המערבית, ובתחילת שנת 1945 הוא נלקח בשבי ליד טרייר על ידי האמריקאים. המשמעות היתה שהוא שרד את המלחמה ויכל לחזור הביתה.

כשהוא חזר, הוא פגש את אירמה קופקה ומספר שנים מאוחר התחתן איתה. בראיון איתי, סבא שלי הדגיש מספר פעמים שהוא רצה לשים את זוועות המלחמה מאחוריו ולהקים משפחה. בשנת 1961, אמא שלי, רגינה, נולדה. בעידודו של אחד המורים שלה, היא החלה החל מכיתה חלשאול שאלות על עברו של אבא שלה בתקופת המלחמה. לרוע המזל, כפי שאמא שלי מודה היום, השיחות האלו הסתיימו בהאשמות חד צדדיות מצידה – תגובה אופיינית לבני הדור שלה בתקופה ההיא. אחרי התקופה הקצרה הזאת, ולאחר ניסיונות כואבים, הנושא לא עלה יותר לשיחה.

רק לאחר שנולדתי, והרבה מים זרמו בנהר, סבא שלי נפתח קצת. גם כשהוא מעלה אנקדוטות קצרות מהתקופה הנאצית, אלו הם בדרך כלל פרטים קטנים. אני לומד היסטוריה, לכן סבא שלי יכול היה למצוא בי מאזין קשוב ונלהב, אבל זה ברור היה שהוא לא רוצה לדבר על הנושא הכואב הזה. ואני לא רציתי לשים אותו או את עצמי בעמדה הזאת.

רק בעקבות הפרויקט התחלתי לשאול יותר שאלות, גם כשחשבתי שזה עשוי להיות כואב. כשהתחלנו סוף סוף לדבר, הופתעתי כמה שסבא שלי היה חף מהתרגשות ופתוח בסיפור שלו. עכשיו אפילו אמא שלי יכולה לדבר על הנושא איתו.

אני כועס על עצמי שהייתי צריך את הפרויקט כדי להתחיל להתעמת עם הפרק הזה בהיסטוריה המשפחתית שלי. הייתי רוצה לעודד את כולם לשמור על דלת פתוחה ולחפש את הדיונים האלו. אני לא מצטער על זה. דרך הסיפורים שלו, מה שעבר על סבא שלי ישאר בזיכרון המשפחתי. כשאני מדבר עם הוריי – ולכל אחד מאיתנו יש פרספקטיבה שונה על הנושא – אנחנו משמרים, מבינים וממשיכים את ההיסטוריה המשפחתית.

Bildquellen

  • 12082824_874696599252140_1071103066_o: Jonas Licht

0 Comments

Leave Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *